חודש אלול והסליחות: מסע בין המנהגים של קהילות ישראל
תקיעות שופר, אשמורת הבוקר ופיוטים עתיקים: מה עומד מאחורי חודש אלול, ומה ההבדלים בין מנהגי הסליחות של ספרדים ואשכנזים.
ברחובות ירושלים, צפת ובני ברק, אבל גם בשכונות של תל אביב ובקיבוצים, אפשר לשמוע בשבועות שלפני ראש השנה צלילים שלא נשמעים בשאר ימות השנה. תקיעת שופר בבוקר, פיוטים בשעות הקטנות של הלילה, ואנשים שממהרים לבית הכנסת לפני עלות השחר. חודש אלול, החודש האחרון בלוח השנה העברי, הוא תקופה של הכנה, של חשבון נפש ושל פנייה פנימה. הוא נושא אופי מיוחד, שמשלב רצינות ושמחה, וקהילות ישראל השונות פיתחו לאורך הדורות דרכים רבות לציין אותו.
מאיפה מגיע האופי של אלול
על פי המסורת, משה רבנו עלה להר סיני בראש חודש אלול כדי לקבל את הלוחות השניים, אחרי חטא העגל, וירד ביום הכיפורים, ארבעים יום לאחר מכן. משום כך נחשבת התקופה הזו לימים של רצון, שבהם הסליחה קרובה במיוחד. מדרש מפורסם מתאר את אלול כימים שבהם המלך יוצא אל השדה, כלומר האל נגיש יותר לבני האדם, ואין צורך להגיע לארמון כדי לפגוש אותו.
גם שמו של החודש זכה לדרשות. אחת המפורסמות רואה בו ראשי תיבות של הפסוק אני לדודי ודודי לי משיר השירים, המבטא קרבה ואהבה הדדית. דרשה זו מדגישה שהתשובה של אלול איננה רק פחד מעונש, אלא גם שאיפה לחידוש קשר ולפתיחת דף חדש.
השופר של אלול
בקהילות אשכנז נהוג לתקוע בשופר בכל בוקר בתום תפילת שחרית, החל מראש חודש אלול ועד ערב ראש השנה, מלבד בשבתות. התקיעה היומית נועדה לעורר את הלב ולהזכיר שהימים הנוראים מתקרבים. הרמב״ם תיאר את קול השופר כקריאה: עורו ישנים משנתכם, קריאה לבחון את המעשים ולשוב למוטב.
בקהילות ספרד ועדות המזרח השופר נשמע בעיקר במהלך אמירת הסליחות עצמן, בקטעים מסוימים של התפילה. גם כאן הוא משמש כסמל של התעוררות, ולצדו מופיעים פיוטים מוכרים שהקהל שר יחד בהתלהבות.
ההבדל הגדול: מתי מתחילים לומר סליחות
אחד ההבדלים הבולטים בין המנהגים הוא מועד תחילת אמירת הסליחות. יוצאי ספרד ועדות המזרח מתחילים לומר סליחות כבר מיום שני של חודש אלול, כלומר במשך כארבעים יום עד יום הכיפורים, בהתאם לארבעים הימים של משה בהר. יוצאי אשכנז מתחילים במוצאי השבת שלפני ראש השנה, ואם ראש השנה חל בתחילת השבוע, מקדימים בשבוע נוסף כדי שיהיו לפחות ארבעה ימי סליחות.
הסליחות הראשונות אצל האשכנזים נאמרות בטקס מיוחד בחצות הלילה של מוצאי שבת, ובקהילות רבות מגיעים אליו גם מי שאינם פוקדים את בית הכנסת באופן קבוע. הניגונים של הסליחות האשכנזיות שקטים ומהורהרים, ויש בהם נימה של תחינה.
הפיוטים והניגונים
בסליחות הספרדיות שמורים כמה מהפיוטים היפים בספרות העברית. אדון הסליחות, עננו, ושירים שחיברו משוררי תור הזהב בספרד, נשמעים בבתי הכנסת בניגונים שעוברים מדור לדור, ולכל קהילה מסורת מוזיקלית משלה. מרוקאים, עיראקים, תימנים וטורקים, לכל אחד מהם הדרך שלו לשיר את אותן מילים. חלק מהפיוטים מוכרים היום גם לציבור הרחב בזכות ביצועים של זמרים ישראלים מוכרים.
בשנים האחרונות הפכו סיורי סליחות לתופעה ישראלית מוכרת. אלפים יוצאים בלילות אלול לסייר בשכונות העתיקות של ירושלים, נכנסים לבתי כנסת של עדות שונות ושומעים את המנהגים זה לצד זה. הסיורים האלה מפגישים בין דתיים לחילוניים ובין מסורות שונות, ויוצרים חוויה ישראלית ייחודית.
חשבון נפש בגרסה אישית
מעבר לטקסים, אלול הוא הזמנה לעצירה. המסורת מדגישה שעבירות שבין אדם לחברו אינן נמחלות ביום הכיפורים עד שמבקשים סליחה מהאדם שנפגע. לכן רבים מנצלים את החודש כדי לפנות לאנשים שפגעו בהם, לבקש סליחה ולתקן מה שאפשר. הנה כמה דרכים מעשיות לחוות את אלול:
- לכתוב רשימה של דברים שהייתם רוצים לשנות בשנה הבאה
- לפנות לאדם אחד שאיתו נשאר משהו לא פתור
- להשתתף בסיור סליחות או בתפילת סליחות בקהילה אחרת מזו שאתם מכירים
- להקדיש זמן קבוע ביום לשקט, להליכה או לקריאה
- להאזין לפיוטי סליחות ולקרוא את המילים שלהם
אלול בבית הספר ובמשפחה
לא רק בבתי הכנסת מרגישים את אלול. בבתי ספר רבים בישראל, ממלכתיים וממלכתיים דתיים כאחד, מקדישים את השבועות הראשונים של שנת הלימודים לשיחות על התחלות חדשות, על סליחה ועל קבלת החלטות. המורים מזמינים את התלמידים לכתוב מכתב לעצמם, שאותו יפתחו בסוף השנה, או להכין כרטיסי ברכה לבני המשפחה. הצירוף של תחילת שנת לימודים עם תקופת חשבון הנפש יוצר הזדמנות טבעית לשיחה על מי אנחנו ומי נרצה להיות.
גם בבית אפשר לאמץ מנהגים פשוטים שמחברים את הילדים לאווירת החודש. משפחות מסוימות נוהגות לשבת בערב שבת אחד באלול ולשתף כל אחד בדבר אחד שהוא גאה בו מהשנה שעברה ובדבר אחד שהוא רוצה לשפר. אחרות מכינות יחד דבש ותפוחים לקראת החג ומשוחחות על משמעות הסמלים של ראש השנה. המנהגים האלה אינם דורשים ידע מיוחד, אבל הם מעניקים לילדים שפה לדבר על רגשות, על טעויות ועל צמיחה, שפה שתשמש אותם הרבה מעבר לחגים.
אלול כתרבות משותפת
במובן מסוים, אלול הוא אחד החודשים שבהם הכי מורגשת בישראל המסורת המשותפת. גם מי שאינו שומר מצוות מרגיש את האווירה המתחלפת, את ההכנות לחגים ואת התחושה שמשהו נגמר ומשהו חדש מתחיל. קבלות החלטות לשנה החדשה, ברכות של כתיבה וחתימה טובה וקניית מתנות לחג מצטרפות למנהגים הדתיים ויוצרות פסיפס ישראלי מיוחד.
אלול מזכיר שתשובה אינה רק עניין של אשמה, אלא גם של תקווה. האפשרות לפתוח דף חדש, לסלוח ולהיסלח, היא אחת המתנות הגדולות של המסורת היהודית. בין אם מגיעים לבית הכנסת בחצות ובין אם מסתפקים בשיחה כנה עם חבר, החודש הזה מזמין כל אחד לשאול את עצמו לאן הוא הולך ומה הוא רוצה לקחת איתו לשנה הבאה.
