העיר הלבנה: מה הופך את אדריכלות הבאוהאוס בתל אביב לייחודית כל כך

מי שמטייל ברחובות המרכז של תל אביב, בשדרות רוטשילד, ברחוב ביאליק או סביב כיכר דיזנגוף, פוגש מבנים בעלי שפה אחידה: קווים נקיים, מרפסות מעוגלות, חלונות סרט ארוכים וקירות בהירים. אלה הם המבנים של העיר הלבנה, אוסף של אלפי בניינים שנבנו בעיקר בשנות השלושים של המאה העשרים בסגנון שמכונה לרוב באוהאוס, ובאופן מדויק יותר הסגנון הבינלאומי. ב־2003 הכריז אונסק״ו על העיר הלבנה כאתר מורשת עולמית, והכרה זו הפכה אותה לאחד מסמלי האדריכלות המודרנית בעולם.

מאיפה זה התחיל

בית הספר באוהאוס נוסד בגרמניה ב־1919, והפך למוקד של חשיבה חדשה על עיצוב ואדריכלות. הרעיון המרכזי היה שצורה צריכה לנבוע מתפקוד, ושעיצוב טוב צריך להיות נגיש לכולם ולא רק לאליטות. הקישוטים המפוארים של הסגנונות הקודמים פינו את מקומם לפשטות, לגיאומטריה ולשימוש בחומרים מודרניים.

בשנות העשרים והשלושים הגיעו לארץ ישראל אדריכלים צעירים שלמדו באירופה, חלקם בבאוהאוס עצמו וחלקם אצל אדריכלים מודרניסטים אחרים. הם מצאו כאן עיר צעירה שצמחה במהירות, ביקוש עצום לדיור, ורצון ליצור משהו חדש. השילוב הזה יצר את אחת הריכוזיות הגדולות בעולם של מבנים בסגנון הבינלאומי.

תוכנית גדס והעיר הירוקה

לצד האדריכלים, היה לעיר הלבנה גם מתכנן. סר פטריק גדס, מתכנן ערים סקוטי, הכין בשנות העשרים תוכנית אב לתל אביב. התוכנית הגדירה רשת של רחובות ראשיים ומשניים, גושי בנייה עם גינות פנימיות, ושדרות ירוקות. היא הדגישה את הקשר בין המבנים לבין המרחב הציבורי, ואת החשיבות של אוויר, אור וצמחייה.

תוכנית גדס היא אחת הסיבות שבגללן העיר הלבנה מרגישה כמו שהיא מרגישה. הבניינים לא עומדים לבד, אלא כחלק ממרקם עירוני שבו יש רחובות מוצלים, חצרות קדמיות ושדרות להליכה. ההכרה של אונסק״ו התייחסה לשילוב הזה בין האדריכלות לבין התכנון העירוני.

התאמה לאקלים המקומי

אחד הדברים המעניינים בעיר הלבנה הוא האופן שבו האדריכלים התאימו את הסגנון האירופי לאקלים הים תיכוני. באירופה, הסגנון הבינלאומי התאפיין בחלונות גדולים שמכניסים כמה שיותר אור. בתל אביב, עם השמש החזקה והחום, החלונות הוקטנו, והמרפסות הפכו לאלמנט מרכזי שמצל על הקירות ומאפשר לבלות בחוץ.

כך נולדו כמה מהמאפיינים הבולטים של העיר הלבנה: מרפסות עמוקות, לעיתים מעוגלות, שמשמשות כחדר נוסף בחודשי הקיץ. חלונות סרט, שנמתחים לאורך החזית ומוצלים על ידי גגונים. ועמודי פילוטיס, שמגביהים את הבניין מעל הקרקע ומאפשרים לרוח הים לעבור מתחתיו.

מה לחפש כשמטיילים

כדי להעריך את העיר הלבנה, כדאי לדעת מה לחפש. הנה כמה מהמאפיינים שחוזרים במבנים רבים:

• מרפסות מעוגלות או ארוכות שעוטפות את פינת הבניין
• חלונות סרט אופקיים ארוכים
• חדרי מדרגות עם חלונות אנכיים צרים, לעיתים מעוגלים
• עמודי פילוטיס בקומת הקרקע
• גגות שטוחים שהיו משמשים כמרפסות משותפות
• טיח בהיר, בדרך כלל בגוני לבן ושמנת

פרט מעניין נוסף הוא חלונות חדר המדרגות. במבנים רבים חדר המדרגות מודגש בחזית באמצעות חלון ארוך ואנכי, שמנוגד לקווים האופקיים של שאר הבניין. הניגוד הזה יוצר דינמיקה בחזית ומעניק לכל מבנה אופי משלו.

שימור מול התחדשות

במשך שנים רבות, מבנים רבים בעיר הלבנה הוזנחו. הטיח התקלף, מרפסות נסגרו בתריסים ובחומרים לא מתאימים, וקומות נוספו בלי התחשבות במבנה המקורי. ההכרזה של אונסק״ו והמודעות הגוברת הובילו לתהליכי שימור, ובשנים האחרונות אפשר לראות מבנים רבים ששוחזרו בקפידה.

השימור מעורר גם שאלות מורכבות. מצד אחד, יש רצון לשמור על הערך ההיסטורי והאדריכלי. מצד שני, יש צורך בהתחדשות עירונית, בחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה ובהגדלת היצע הדיור. האיזון בין הצרכים האלה מתבטא בכללי שימור מפורטים, שקובעים מה מותר לשנות ואיך, ובתמריצים לבעלי נכסים לשמר את המבנים.

מוזיאונים, סיורים ומרכזי מידע

מי שרוצה להעמיק יכול להצטרף לסיורים מודרכים שמתקיימים באופן קבוע ברחבי העיר, חלקם בהדרכת אדריכלים ומומחי שימור. ישנם מרכזי מידע ותערוכות קבועות שמוקדשים לנושא, ומציגים צילומים היסטוריים, תוכניות ודגמים. גם סיור עצמאי, עם מפה ותשומת לב לפרטים, יכול להיות חוויה מרתקת.

כדאי לטייל בשעות הבוקר המוקדמות או אחר הצהריים, כשהאור נמוך יותר ומדגיש את הצורות והצללים. דווקא באור הזה, הקווים הנקיים והמרפסות המעוגלות מקבלים עומק מיוחד.

השפעה על העיצוב העכשווי

השפה של העיר הלבנה ממשיכה להשפיע על אדריכלים ומעצבים בישראל גם היום. קווים נקיים, חומרים פשוטים, התאמה לאקלים וחשיבה על הקשר בין פנים לחוץ הם עקרונות שאפשר לזהות בפרויקטים רבים חדשים. גם בעיצוב פנים, מוטיבים כמו קשתות, רהיטים בקווים גיאומטריים ופלטת צבעים בהירה שואבים השראה מהתקופה.

הבית מבפנים

העיקרון של צורה הנובעת מתפקוד לא נעצר בחזית. גם תכנון הדירות במבנים של העיר הלבנה שיקף את הרעיונות החדשים. הדירות היו לרוב קטנות יחסית, עם חלוקה יעילה, מטבחים קומפקטיים וחדרי רחצה פנימיים. המטרה הייתה לספק דיור איכותי ונגיש למעמד הביניים ההולך וגדל של העיר הצעירה.

בדירות רבות אפשר למצוא עד היום אלמנטים מקוריים: מעקות מתכת פשוטים, ריצוף טרצו או בלטות מצוירות, ידיות וחלונות מהתקופה. אנשים שמשפצים דירות כאלה מתלבטים לא פעם אם לשמר את הפרטים המקוריים או להחליף אותם בחדשים. שיפוץ שמכבד את האופי ההיסטורי של הדירה לא רק תורם לשימור, אלא גם יוצר בית בעל אופי ייחודי שקשה למצוא בבנייה חדשה.

גם חדרי המדרגות והלובי של המבנים ראויים לתשומת לב. במבנים רבים יש תיבות דואר מקוריות, ריצוף דקורטיבי ומעקות מעוצבים, שמעידים על תשומת הלב שהוקדשה גם למרחבים המשותפים.

העיר הלבנה היא לא רק אוסף של בניינים יפים. היא עדות לתקופה שבה קבוצה של אנשים חלמה לבנות עיר חדשה, מודרנית ונגישה, והצליחה ליצור משהו שנחשב היום לאוצר עולמי. כל טיול ברחובותיה הוא הזדמנות לראות את החלום הזה מקרוב.