איך מזהים ידיעה כוזבת ברשתות החברתיות: מדריך מעשי לקורא הישראלי

הודעה מגיעה בקבוצת הווטסאפ של ההורים, עם כותרת מבהילה ותמונה דרמטית. מישהו כותב שזה מאומת, מישהו אחר כבר העביר לשלוש קבוצות נוספות, ותוך דקות המידע מגיע לאלפי אנשים. רק אחר כך מתברר שהתמונה צולמה לפני שנים במדינה אחרת, או שהציטוט מעולם לא נאמר. בישראל, שבה החדשות תופסות מקום מרכזי בחיים ושבה אירועים ביטחוניים מתרחשים לעיתים קרובות, ידיעות כוזבות מתפשטות במהירות מיוחדת ויכולות לגרום לפאניקה, לפגיעה באנשים ולבלבול ציבורי. החדשות הטובות הן שכל אחד יכול לרכוש כמה הרגלים פשוטים שיקטינו מאוד את הסיכוי ליפול בפח.

למה ידיעות כוזבות מתפשטות כל כך מהר

ידיעות כוזבות בנויות לרוב כך שיעוררו רגש חזק: פחד, כעס, הזדהות או תדהמה. רגשות כאלה גורמים לנו לשתף מהר, לפני שאנחנו עוצרים לחשוב. גם הרצון לעזור, להזהיר את החברים או להיות הראשון לדעת, תורם להפצה. ברגעי משבר, כשהמידע הרשמי מגיע לאט והחרדה גבוהה, הרעב למידע הופך אותנו פגיעים במיוחד.

בנוסף, האלגוריתמים של הרשתות החברתיות מקדמים תוכן שמייצר תגובות ושיתופים, ותוכן מרגש ומקומם מייצר בדיוק את זה. ובקבוצות סגורות של ווטסאפ או טלגרם, המידע מגיע מאנשים שאנחנו מכירים וסומכים עליהם, ולכן אנחנו נוטים פחות לפקפק בו.

סוגים נפוצים של מידע כוזב

לא כל מידע שגוי הוא שקר מכוון. יש טעויות תמימות, שמועות שהתגלגלו ותוכן סאטירי שנלקח ברצינות. אבל יש גם תוכן שנוצר במכוון כדי להטעות. כמה מהסוגים הנפוצים:

• תמונה או סרטון אמיתיים שמוצגים בהקשר שקרי, למשל אירוע מלפני שנים או ממדינה אחרת
• צילום מסך מפוברק של כתבה, ציוץ או הודעה רשמית
• ציטוט שמיוחס לאדם שלא אמר אותו
• הודעה קולית אנונימית שמתחזה למידע פנימי
• תמונות, סרטונים וקולות שנוצרו או נערכו בכלי בינה מלאכותית

ההיכרות עם הסוגים האלה עוזרת לזהות דפוסים ולהדליק נורה אדומה בזמן.

לעצור לפני שמשתפים

הכלל החשוב ביותר פשוט: לעצור. לפני שמעבירים הלאה, לשאול כמה שאלות בסיסיות. מי פרסם את זה במקור? האם יש מקור מוכר ואמין שמדווח על אותו דבר? מתי זה פורסם? האם הכותרת תואמת את התוכן? האם המידע נראה מושלם מדי או מקומם מדי כדי להיות אמיתי?

אם המידע מגיע בלי מקור ברור, עם ניסוחים כמו קיבלתי מחבר שעובד במקום מסוים או תעבירו לכולם, זה סימן אזהרה. גופים רשמיים מפרסמים הודעות בערוצים הרשמיים שלהם, ולא דרך שרשראות אנונימיות. בהקשר של הנחיות ביטחוניות, למשל, תמיד כדאי לבדוק מול ההנחיות הרשמיות של פיקוד העורף.

לבדוק תמונות וסרטונים

תמונות וסרטונים משכנעים במיוחד, כי נדמה שהם מראים את המציאות כמות שהיא. אבל קל מאוד להוציא אותם מהקשרם. כלי חיפוש תמונה הפוך, שזמינים במנועי החיפוש הגדולים, מאפשרים להעלות תמונה ולבדוק היכן הופיעה בעבר. אם מתברר שהיא פורסמה לפני שנים, כנראה שאינה מתעדת את האירוע הנוכחי.

כדאי גם להסתכל על פרטים: שלטים בשפה זרה, מזג אוויר שלא מתאים לעונה, מבנים או כלי רכב שאינם אופייניים לישראל. בתמונות שנוצרו בבינה מלאכותית אפשר לפעמים לזהות סימנים כמו ידיים מעוותות, טקסט משובש ברקע או מרקם חלק באופן לא טבעי, אף שהטכנולוגיה משתפרת ומקשה על הזיהוי. כשיש ספק, עדיף לא לשתף.

להכיר את מקורות המידע

אחת הדרכים הטובות ביותר להתגונן היא לבנות לעצמכם סל של מקורות אמינים. כלי תקשורת מוכרים, עם מערכות עריכה ואחריות ציבורית, טועים לפעמים, אבל הם מחויבים לתקן ולפרסם תיקונים. גופים רשמיים מפרסמים מידע בערוצים מוסדרים. בנוסף, פועלים בישראל ובעולם ארגונים וכלי תקשורת שמתמחים בבדיקת עובדות, ומפרסמים בירורים על טענות ויראליות.

כדאי להצליב מידע. אם רק מקור אחד מדווח על אירוע דרמטי, וכלי התקשורת הגדולים שותקים, ייתכן שהמידע עדיין לא אומת. סבלנות של חצי שעה יכולה לחסוך הפצה של שמועה שקרית.

לדבר על זה עם הילדים וההורים

בני נוער צורכים חדשות בעיקר דרך הרשתות החברתיות, וחשוב ללמד אותם לחשוב באופן ביקורתי על מה שהם רואים. שיחה על ידיעה כוזבת שהתפרסמה, בדיקה משותפת של תמונה או משחק של אמיתי או מפוברק יכולים להיות דרך טובה ללמד. בתי ספר רבים משלבים היום אוריינות מדיה בתוכנית הלימודים.

גם ההורים והסבים זקוקים לפעמים להדרכה. אנשים מבוגרים, שהתרגלו לסמוך על מה שמופיע בכתב, עלולים להיות פגיעים במיוחד לצילומי מסך מפוברקים ולהודעות שמתחזות לרשמיות. שיחה עדינה ולא מתנשאת, עם הסבר על הסימנים, יכולה לעזור מאוד.

כשטעיתם

לכל אחד יוצא לפעמים לשתף משהו שהתברר כלא נכון. במקרה כזה, הדבר הנכון הוא לתקן: לכתוב באותה קבוצה שהמידע התברר כשגוי, ולמחוק את ההודעה המקורית אם אפשר. תיקון כזה מונע המשך הפצה ובונה אמון.

בסופו של דבר, המאבק בידיעות כוזבות אינו רק של הפלטפורמות או של הממשלה. הוא מתחיל אצל כל אחד מאיתנו, ברגע שבו האצבע מרחפת מעל כפתור השיתוף. עצירה קצרה, שאלה אחת ובדיקה פשוטה הן לפעמים כל מה שצריך כדי לעצור שמועה לפני שהיא הופכת לגל.